<h1>ספר דת הנקרא עץ חיים למהר"ח או"ז</h1>
<h2>דף ה:</h2>
[על הגליון] מיגו במקום עדים לא אמרינן כי ההיא [ב"מ פ"א ע"ב] זיל בארחא דנרש דליכא מיא ולא תזיל בארחא דנהר פקוד דאיכא מיא עד בארחא נהר פקוד אזלי דליכא מיא דלא מהימן במגו דאי בעי באורחא דנרש אזלי דהוי מיגו במקום עדים. מיגו מממון לממון לא אמרי' כי ההיא [שם ב' ע"א] זה אומר כלה שלי וזה אומר חציה שלי לא מהימן במגו כלה שלי דהוי מממון לממון וההיא [שם ג' ע"א] דמודה במקצת הטענה ישבע להמניה במיגו דאי בעי כפר הכל וההוא מיגו הוי להציל. מיגו להוציא לא אמרינן דמקש' [ב"ב ל"ב ע"ב] במאי גבי שטרא חספא בעלמא הוא וליהמניה דאמר שטר מעלי' ומצינו מגו בברי ושמא [כתובות י"ב ע"ב] משארסתני נאנסתי דגובה כתובתה. מיגו דאי בעי שתיק גבי [שם י"ח ע"ב] כתב ידינו אבל אנוסי' היינו דמהימני' מגו דאי בעי שתיק ואפי' גבי עדים. מגו במקום חזקה מבעי' לן גבי [ב"ב ה' ע"ב] לא עביד אינש דפרע תוך זמנו ואבעי' לן אי בתר זמניה מהימן לומר פרעתי בגו זמניה מגו דאי בעי אמר פרעתי אחר זמניה. מיגו דאי בעי לומר טענה אחרת גבי עדים לא אמרינן כי ההוא [כתובות י"ח ע"ב] לא שנו אלא שאמרו אנוסים היינו מחמת נפשות אבל אמרו מחמת ממון לא מהני במגו מחמת נפשות. מיגו דהיכא דהטענה לא שכיחא גבי [שם י"ב ע"ב] משארסתני נאנסתי מגו דמוכת עץ אני תחתיך. מיגו לא אמרינן היכא שמשים עצמו רשע דאינו נאמן לומר לא אכלתי מגו דמזיד הייתי [כריתות י"א ע"ב]. מיגו לא אמרינן היכא דאיכא עד שמכחישו כגון [ב"ב ל"ג ע"ב] דחטף נסכא ואיכא עד דחטף וקאמר אין חטפי ודידי חטפי ואלו אמר לא חטפתי נאמן היה להכחיש העד אבל היכא דמודה דחטיף תו ליכא למימר לא חטפתי. מיגו מצינו בדבר שטענתו יותר טובה מן טענת המגו כהאי דכתובות [ט"ו ע"ב] גבי שדה זה משל אביך היתה ולקחתיה ממנו במגו דאי בעי אמר לא היה לעולם משל אביך.
<h2>דף לא.</h2>
[על הגליון] וששאלת על ראובן שאמר על שמעון כמה טענות ושתיק שמעון באחת הטענות אם שתיקתו כהודאה דמיא או לא אין נראה דשתיקה כהודאה דמיא בשום מקום אפילו בב"ד אא"כ אמר אתם עידי ושתק וגדולה מזו אמרינן דטוען וחוזר וטוען לישב דבריו הראשונים אפי' היכא דמחזי קצת כסותר דבריו הראשונים כההיא דחזקת הבתים [ל"א ע"א] כ"ש אם שתק ושוב רוצה לטעון ולישב טעם שתיקתו דשתיקה לאו כהודאה דמיא זה מצאתי בתשובת מהר"ם.
<h2>דף לב:</h2>
וכל מיגו שאנחנו עושים זהו מיגו שיכול לטעון אותה טענה שהוא בא לפני הדיינים לדון אבל אם אינו יכול לטעון אותה טענה כשהוא בא לפני ב"ד כגון שכבר אמר דבריו לפני עדים או שראו כבר הב"ד הדברים אז אין לומר מיגו כגון ההיא דסנהדרין פרק זה בורר [ל"א ע"ב] דאמר' כיון דאתחזק בבי דינא אי בעי קלתי' לא אמרינן פי' שכבר בא השטר שבא לדין קודם שתאמר דבריו לדין לא אמרינן אי בעיא קלתיה ולקמן נאריך יותר. ומגו שאנו אומרי' זה לקיים דבריו פי' אם היה רוצה לשקר היה אומר טענה זו שהיה נאמן ומרויח יותר אבל אם אין אנו יכולים לקיים דבריו הראשונים אין להאמינו במגו כי ההיא דחזקת הבתים [ל"ב ע"ב] דאמר' אמאי קסמכתא אהאי שטרא, חספא בעלמא הוא אלא הי' יכולים לקיים דבריו שאמר שהשטר היה טוב.
[על הגליון] מיגו במקום עדים לא אמרינן כי ההיא [ב"מ פ"א ע"ב] זיל בארחא דנרש דליכא מיא ולא תזיל בארחא דנהר פקוד דאיכא מיא עד בארחא נהר פקוד אזלי דליכא מיא דלא מהימן במגו דאי בעי באורחא דנרש אזלי דהוי מיגו במקום עדים. מיגו מממון לממון לא אמרי' כי ההיא [שם ב' ע"א] זה אומר כלה שלי וזה אומר חציה שלי לא מהימן במגו כלה שלי דהוי מממון לממון וההיא [שם ג' ע"א] דמודה במקצת הטענה ישבע להמניה במיגו דאי בעי כפר הכל וההוא מיגו הוי להציל. מיגו להוציא לא אמרינן דמקש' [ב"ב ל"ב ע"ב] במאי גבי שטרא חספא בעלמא הוא וליהמניה דאמר שטר מעלי' ומצינו מגו בברי ושמא [כתובות י"ב ע"ב] משארסתני נאנסתי דגובה כתובתה. מיגו דאי בעי שתיק גבי [שם י"ח ע"ב] כתב ידינו אבל אנוסי' היינו דמהימני' מגו דאי בעי שתיק ואפי' גבי עדים. מגו במקום חזקה מבעי' לן גבי [ב"ב ה' ע"ב] לא עביד אינש דפרע תוך זמנו ואבעי' לן אי בתר זמניה מהימן לומר פרעתי בגו זמניה מגו דאי בעי אמר פרעתי אחר זמניה. מיגו דאי בעי לומר טענה אחרת גבי עדים לא אמרינן כי ההוא [כתובות י"ח ע"ב] לא שנו אלא שאמרו אנוסים היינו מחמת נפשות אבל אמרו מחמת ממון לא מהני במגו מחמת נפשות. מיגו דהיכא דהטענה לא שכיחא גבי [שם י"ב ע"ב] משארסתני נאנסתי מגו דמוכת עץ אני תחתיך. מיגו לא אמרינן היכא שמשים עצמו רשע דאינו נאמן לומר לא אכלתי מגו דמזיד הייתי [כריתות י"א ע"ב]. מיגו לא אמרינן היכא דאיכא עד שמכחישו כגון [ב"ב ל"ג ע"ב] דחטף נסכא ואיכא עד דחטף וקאמר אין חטפי ודידי חטפי ואלו אמר לא חטפתי נאמן היה להכחיש העד אבל היכא דמודה דחטיף תו ליכא למימר לא חטפתי. מיגו מצינו בדבר שטענתו יותר טובה מן טענת המגו כהאי דכתובות [ט"ו ע"ב] גבי שדה זה משל אביך היתה ולקחתיה ממנו במגו דאי בעי אמר לא היה לעולם משל אביך.
אדם התובע פקדון לחבירו והוא אומר ודאי יש לי אבל אתה חייב לי מצד אחר ואני מעכבו נאמן בשבועות היסת כי ההיא דרבה ב"ר שרשום [ב"ב ל"ג ע"א] דאמר מיגו דאי אמינא לך לקוחה היא בידי מהימנא כי אמינא מחוייב לי דמהימנא וכן נמי יש מיגו הכא שיכול לומר נאנסו או החזרתים לך ואם הם דברים העשוים להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחים הם בידי אינו נאמן וגם לא אמרינן מיגו כאן ודינם נפרש לקמן. אבל אם יש עדים שנתן לו הפקדון או עדים שראוהו ברשותו עתה אינו נאמן במיגו דנאנסו או החזרתים לך וצריך לשלם לו מה שחייב לו ודינו כשאר מלוה אבל אם טוען משכון הם בידי צריך לו לשבע שהיו במשכון בידו ואם אינו רוצה לשבע ואמר בודאי שהוא חייב לי מצד אחר אבל לא הלויתי לו על פקדונו נאמן במיגו אף על פי שאינו יכול לקיים דבריו הראשונים שאמר משכון הוא בידי מ"מ נאמן דהלכתא כרב יוסף בזוזי [שם ל"ב ע"ב] דמגו כזה אמרי' גבי להחזיק ממון בחזקתו ומאחר שהוחזק מהימן ממשכון הוא אבל בשטר לא אמרי' דין זה שאם טוען הוא חייב לי בשטר זה ואח"כ אמר לא הלויתי לו בשטר אבל הוא חייב לי מצד אחר אינו נאמן דאין זה מיגו מאחר שאין אנחנו יכולים לקיים דבריו הראשונים לא נוציא ממון מחזקתו במיגו זה עיקר הדין במיגו שיכול לומר טענה אחרת טובה הימנה אם רוצה לשקר וצריך להעמיק באותו מיגו ומה שאמר שהוא נאמן במיגו זה ובשבועה כי אם יהיה טוען אותה טענה היה בו שבועה דרבנן כי על כל דבר יש שבועה דרבנן כשהוא טוען טענת ברי אבל אם טוען טענת שמא כגון אתה חייב לי או יש לך משלי אין לו לשבע בשמא אם לא יעשה לו לפנים משורת הדין חוץ משותף ואשה בנכסי בעלה וכן בנכסי קרוב לקמן נפרש.
<h2>דף לג.</h2>
דין למכור משכונו לאחר ל' יום אחד שיש לו משכונו של חברו בידו יכול להודיע לו אמכרנו או תפרע כיון שנגמר זמן ההלואה וסתם זמן הלואה ל' יום ואחר ל' יום יכול למוכרו דקיי"ל [ב"ק כ"ז ע"ב] עביד איניש דינא לנפשי היכא דאיכא פסידא כגון הכא דאפסיד ריוח מעותיו וכן משמע גבי רבה בר משרשיה דקאמר כבשנא לשטר משכנתא ואכילנא כשיעור זוזי והא דאיתא באיזהו נשך [ס"ו ע"ב] אם לא פרעתיך לזמן פלוני גבי מהאי חמרא ומסיק (מהאי) [בהאי] ואסמכתא לא קניא מיירי דלא מסר היין וא"נ דמסר היין בידו אולי מיירי שאומר שאותו היה רוצה לפרע מחובו לאח"כ והוא רוצה שיהיה היין שלו וכן נראה שאם אינו מוצא למוכרו שיכול למשכנו ברבית ובלבד שיודיענו שמשכנו מאחר שיכול לפדותו ואין לו עליו תרעומת אלא מרבית של שבוע ראשון שהודיעו שמשכונו מאחר שיוכל לפדותו.
אמרו רבותינו כל תיקו וספיקא דממונא לקולא וכל מקום שאמרו רבותינו המוציא מחבירו עליו הראיה אם קדם חבירו ותפס מחבירו שלא כדין מוציאי' אותו מידו ואפי' אם יש לו משכון לא הוי מוחזק כדאיתא פ"ק דב"מ [ו' ע"א] על ספק בכורות אם תקפו כהן מוציאין אותו מידו וכן אמר רבה וגם אביי הדר בי' ותפיסה שאדם מוציא שלא בדין לא מהניא אותה תפיסה לאחר למימר המוציא מחבירו עליו הראייה אבל לגבי מגו מהניא כגון אם תפס שלא בעדים כדאיתא פ' חזקת הבתים [ל"ג ע"א] גבי רבה בר שרשום והא דאיכא פ"ק (דב"מ) [דב"ק ט"ו ע"ב] אי תפס לא מפקינן מיניה היינו דוקא במקום שהנתבע היה מחויב בדין אלא לפי שאין דנין דיני קנסות בבבל [ו]בזמן הזה אפי' תפס משום תביעה מפקינן מיניה והא דאיתא אי תפס לא מפקינן מיניה פר"ת לפי שתפס המזיק עצמו ומיירי בנזקי שור תם לפי שאינו משלם אלא מגופו דהלכה כר' עקיבא דאמר יוחלט השור והוא יהיה מיד שלו ואפילו להקדשו לפי שהכתוב זיכה לו כדכתיב [שמות כ"א] והמת יהיה לו כך הוא בפרק המניח [ל"ג ע"א] וגם עובר על לאו [דברים כ"ד] לא תבא אל ביתו.
וכן נמי לא אמרינן מיגו במקום עד אחד דאין לומר שיהא נאמן במגו דאי בעי טעין נאנסו או דבר אחר היכא שיש עד אחד שמכחיש אותו מיגו אף על פי שאם היה טוען אותו טענה הוה מהימן מ"מ לא מהימן במיגו היכא דיש העזה גדולה כמו דלא אמרינן במודה מקצת שיהא נאמן [במיגו] דכופר הכל וכן נמי משמע גבי רבה בר שרשום פ' חזקת הבתים [ל"ג ע"א] דקאמר לקוחה היא בידי לא מצי אמר דהא נפיק עליה קלא דיתמא היא ולא היה מעיז על כך וכן נמי משמע גבי נסכא דר' אבא [ל"ד ע"א] דאין נאמן למימר דדי חטפי במגו שיכול לומר לא חטפתי לך ואז היה נשבע להכחיש העד משום דלא היה מעיז על כך אע"ג דקאמר פר' המוכר את הבית [ע' ע"א] דנאמן לומר פרעתי במגו דנאנסו אף הפקיד לו בשטר מיהו היכא שהוא (מעיד) [מעיז] בדבריו אם הוא משקר כמו כן יש לנו לומר במיגו שיכול להעיז כגון הני חושלי [ב"ב ל"ו ע"א] דקאמר יכול לטעון עד כדי דמיהן במיגו דיכול לומר לקוחים הם בידי ואעפ"י שהוא העזה מאחר כמו כן בדבריו היה העזה אם היה משקר כגון לפי שהיה טוען שאכלו עד כדי דמיהן ("וטעמים גדולים וסברות גדולות יש לשא ולתן בדברים להבין ולפי ראות עיניהם יש לצדק הדין ויעשו שלא יהיה הדין מרומה ועל זה נאמר [ב"ב מ"א ע"א] כגון זה פתח פיך לאלם").
<h2>דף לד.</h2>
האומר לחבירו מנה אתה חייב לי והוא אומר בחמשים ידענא ובחמשים לא ידענא חייב לשלם דהוי מחויב שבועה ואינו יכול לשבע ומשלם נר' דלא אמרינן באדם שיהא נאמן לומר לא היו דברים מעולם או טענה אחרת במיגו פרעתי בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים כי אינו חפץ לטעון אות' טענה שיהא ירא שמא יבואו ויכחישוהו וגם אינו נאמן לומר פרעתי בפני פלוני ופלוני ומתו דנראה כשקר והוא מעיז פניו לומר זה אבל לא שייך העזה לומר שהלכו למדינת הים כי ירא שמא יבואו וכמו כן גבי יתומים לא טענינן להו שמא פרע אביהם בפני עדים ומתו או הלכו להם למ"ה דמילתא דלא שכיחא לא טענינן ליה בשביל היתומים וכן משמע פרק חזקת הבתים [מ"ה ע"ב] דאמר' קסבר המפקיד לחבירו בעדים צריך לפורעו בעדים ואז לא שייך שום מגו והא דאמר' לעיל מחוייב שבועה ואינו יכול לשבע ומשלם היינו דווקא בשבועת דאורייתא וכן משמע פרק חזקת הבתים [ל"ד ע"א] גבי נסכא דר' אבא דקאמר התם דאיכא לדמויי דר' אבא לחד סהדא אתרתין שנין מפירי אבל לא אמר' לגבי ארעא כגון שהוא אומר הקרקע הזה לקחתיה ממך ואין לי עדי חזקה והאחר מביא עד אחד שהקרקע שלו וזה אינו יכול לשבע להכחיש העד דהוא מודה שהיתה שלו והוי מחוייב שבועה ואינו יכול לשבע והיינו לפי דאין מחוייב שבועה כ"א מדרבנן דאין נשבעים על הקרקעות ובמחוייב שבועה דרבנן ואינו יכול לשבע לא אמרינן דמשלם ובכל הדברים שאין נשבעים עליהן כגון קרקעות עבדים שטרות והיינו שבועה דאורייתא כגון שהודה במקצת או אם יש לו עד אחד אבל על אלו שבועה דרבנן נשבעים כדמשמע פ' הכותב [פ"ז ע"ב] גבי עד אחד מעיד שהוא פרוע ונפקא מינה גבי חשוד על השבועה ולגבי מחוייב שבועה ואינו יכול לשבע וגם לגבי מיפך שבועה אם הוא אינו רוצה לשבע יכול הוא לומר ישבע שכנגדו ויטול.
וכן נמי לא אמרינן מיגו במקום עד אחד דאין לומר שיהא נאמן במגו דאי בעי טעין נאנסו או דבר אחר היכא שיש עד אחד שמכחיש אותו מיגו אף על פי שאם היה טוען אותו טענה הוה מהימן מ"מ לא מהימן במיגו היכא דיש העזה גדולה כמו דלא אמרינן במודה מקצת שיהא נאמן [במיגו] דכופר הכל וכן נמי משמע גבי רבה בר שרשום פ' חזקת הבתים [ל"ג ע"א] דקאמר לקוחה היא בידי לא מצי אמר דהא נפיק עליה קלא דיתמא היא ולא היה מעיז על כך וכן נמי משמע גבי נסכא דר' אבא [ל"ד ע"א] דאין נאמן למימר דדי חטפי במגו שיכול לומר לא חטפתי לך ואז היה נשבע להכחיש העד משום דלא היה מעיז על כך אע"ג דקאמר פר' המוכר את הבית [ע' ע"א] דנאמן לומר פרעתי במגו דנאנסו אף הפקיד לו בשטר מיהו היכא שהוא (מעיד) [מעיז] בדבריו אם הוא משקר כמו כן יש לנו לומר במיגו שיכול להעיז כגון הני חושלי [ב"ב ל"ו ע"א] דקאמר יכול לטעון עד כדי דמיהן במיגו דיכול לומר לקוחים הם בידי ואעפ"י שהוא העזה מאחר כמו כן בדבריו היה העזה אם היה משקר כגון לפי שהיה טוען שאכלו עד כדי דמיהן ("וטעמים גדולים וסברות גדולות יש לשא ולתן בדברים להבין ולפי ראות עיניהם יש לצדק הדין ויעשו שלא יהיה הדין מרומה ועל זה נאמר [ב"ב מ"א ע"א] כגון זה פתח פיך לאלם").
<h2>דף לה.</h2>
[על הגליון] לא עביד שודא אלא מי שהוא גדול ומומחה לרבים ונתמנה דיין כי ההיא דפ' מי שהי' נשוי [צ"ד ע"ב] כרב ששת ורב נחמן ורב נחמן דיין ומומחה לרבים והלכתה כוותי' בדיני ועוד דלא עבדינן שודא אלא היכא דאתמר בהדיאה בגמר' והיכא דלא אתמר המע"ה ה"ג.
<h2>דף לו.</h2>
אדם התובע פקדון לחבירו והוא אומר ודאי יש לי אבל אתה חייב לי מצד אחר ואני מעכבו נאמן בשבועות היסת כי ההיא דרבה ב"ר שרשום [ב"ב ל"ג ע"א] דאמר מיגו דאי אמינא לך לקוחה היא בידי מהימנא כי אמינא מחוייב לי דמהימנא וכן נמי יש מיגו הכא שיכול לומר נאנסו או החזרתים לך ואם הם דברים העשוים להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחים הם בידי אינו נאמן וגם לא אמרינן מיגו כאן ודינם נפרש לקמן. אבל אם יש עדים שנתן לו הפקדון או עדים שראוהו ברשותו עתה אינו נאמן במיגו דנאנסו או החזרתים לך וצריך לשלם לו מה שחייב לו ודינו כשאר מלוה אבל אם טוען משכון הם בידי צריך לו לשבע שהיו במשכון בידו ואם אינו רוצה לשבע ואמר בודאי שהוא חייב לי מצד אחר אבל לא הלויתי לו על פקדונו נאמן במיגו אף על פי שאינו יכול לקיים דבריו הראשונים שאמר משכון הוא בידי מ"מ נאמן דהלכתא כרב יוסף בזוזי [שם ל"ב ע"ב] דמגו כזה אמרי' גבי להחזיק ממון בחזקתו ומאחר שהוחזק מהימן ממשכון הוא אבל בשטר לא אמרי' דין זה שאם טוען הוא חייב לי בשטר זה ואח"כ אמר לא הלויתי לו בשטר אבל הוא חייב לי מצד אחר אינו נאמן דאין זה מיגו מאחר שאין אנחנו יכולים לקיים דבריו הראשונים לא נוציא ממון מחזקתו במיגו זה עיקר הדין במיגו שיכול לומר טענה אחרת טובה הימנה אם רוצה לשקר וצריך להעמיק באותו מיגו ומה שאמר שהוא נאמן במיגו זה ובשבועה כי אם יהיה טוען אותה טענה היה בו שבועה דרבנן כי על כל דבר יש שבועה דרבנן כשהוא טוען טענת ברי אבל אם טוען טענת שמא כגון אתה חייב לי או יש לך משלי אין לו לשבע בשמא אם לא יעשה לו לפנים משורת הדין חוץ משותף ואשה בנכסי בעלה וכן בנכסי קרוב לקמן נפרש.
אדם התובע לחבירו פקדון והוא אמר חייב לי מצד אחר נאמן במיגו שיכול לומר החזרתיו לך או לקוחה היא בידי ויכול לטעון כדי דמיהן כגון [ב"ב ל"ו ע"א] הנהו עזי דאכלי חושלי וגבי [שם מ"ו ע"א] דרמאי דפומבדיתא דקאמר שפיר קא"ל ראה תניא ומאחר שלא ראה נאמן במיגו כמו שהוא אומר שהוא חייב לו מצד אחר ורשב"ם פירש לשם דאיירי באומן והטעם לפי דאי מיירי באחר היה יכול לטעון לקוחה היא בידי וגם היה נאמן במה שהיה שואלו במגו ומה שאמר ראה תניא תוכל לפרש אפי' באחר ומ"מ אם הוא מראה לו לא היה יכול לטעון לקוחה מאחר שכבר אמר כששאלו לא היו דברים מעולם אבל אם הפקיד בידו בעדים או שראוהו בביתו אז אינו נאמן במיגו דלקוחה היא בידי דהוי כמו דברים העשוים להשאיל ולהשכיר ואינו נאמן לומר לקוחה היא בידי ואפי' יש מיגו והחזרתיו לך או להד"מ דהא איתותב בפ' חזקת הבתים [שם] כ"פ רבינו הרב ר' חיים דמאחר (שהקפידו) [שהפקידו] בעדים הוי כמו דברים העשוים להשאיל ולהשכיר וכן נמי משמע הת' דפריך אי איכא עדים אמאי יש לו חזקה ונר' דמיירי דוקא כשראה הפקדון בביתו אבל לא ראה (אינו) נאמן במיגו דהחזרתיו לך אבל במיגו דלקוחה היא בידי לא מהני ור"מ פי' דאפילו הפקיד בעדים וראה יש מיגו דלקוחה היא בידי ומביא ראיה ממשכנת' דסורא [שם ל"ה ע"ב] אי כבישנא לשטר משכנתא וקבעינא ליה לימחויי ואם לא מיחה יכול לומר לקוחה היא בידי ואע"פ שבאו לידו בתורת משכנתא ויש לדחות דהתם לפי שמאחר שהיה יכול להוציאה בדיינין לאחר דמשלם שני משכנתא א"כ אמאי שתיק לכך יש לומר דיכול לומר לקוחה בידי אבל המפקיד חברו דיכול לעכבם ולהצניעם בידו אין חזקה ודמי לדברים דאין להם חזקה.
וכן נמי לא אמרינן מיגו במקום עד אחד דאין לומר שיהא נאמן במגו דאי בעי טעין נאנסו או דבר אחר היכא שיש עד אחד שמכחיש אותו מיגו אף על פי שאם היה טוען אותו טענה הוה מהימן מ"מ לא מהימן במיגו היכא דיש העזה גדולה כמו דלא אמרינן במודה מקצת שיהא נאמן [במיגו] דכופר הכל וכן נמי משמע גבי רבה בר שרשום פ' חזקת הבתים [ל"ג ע"א] דקאמר לקוחה היא בידי לא מצי אמר דהא נפיק עליה קלא דיתמא היא ולא היה מעיז על כך וכן נמי משמע גבי נסכא דר' אבא [ל"ד ע"א] דאין נאמן למימר דדי חטפי במגו שיכול לומר לא חטפתי לך ואז היה נשבע להכחיש העד משום דלא היה מעיז על כך אע"ג דקאמר פר' המוכר את הבית [ע' ע"א] דנאמן לומר פרעתי במגו דנאנסו אף הפקיד לו בשטר מיהו היכא שהוא (מעיד) [מעיז] בדבריו אם הוא משקר כמו כן יש לנו לומר במיגו שיכול להעיז כגון הני חושלי [ב"ב ל"ו ע"א] דקאמר יכול לטעון עד כדי דמיהן במיגו דיכול לומר לקוחים הם בידי ואעפ"י שהוא העזה מאחר כמו כן בדבריו היה העזה אם היה משקר כגון לפי שהיה טוען שאכלו עד כדי דמיהן ("וטעמים גדולים וסברות גדולות יש לשא ולתן בדברים להבין ולפי ראות עיניהם יש לצדק הדין ויעשו שלא יהיה הדין מרומה ועל זה נאמר [ב"ב מ"א ע"א] כגון זה פתח פיך לאלם").
<h2>דף מה:</h2>
מי שתובע לחבירו מנה ואומר לו אמרת לתתו לפלוני או אתה אמרת לקחת בהם זה או אתה מחלת לו נאמן ובשבועה דרבנן במיגו דאי בעי אמר החזרתי לך דק"ל המלוה לחברו בעדים אין צריך לפורעו בעדים ואפילו א"ל [אל] תפרעני אלא בעדים נאמן לומר פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים אבל אם א"ל אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני אז אין בו משום מיגו וצריך שיפרענו בפני פלוני ופלוני שא"ל ואפי' אם הביא עדים שפרעו בפניהם אינם נאמנים ודין זה במלוה אבל בפקדון אפי' א"ל אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני נאמן לומר פרעתיך מיגו דיכול לומר נאנסו ואם אמר פרעתיך בפני עדים אחרים והביא עדים אינו נאמן אפי' עם העדים דא"ל שיהא נאמן במיגו דנאנסו כי מיגו לא עדיף מעדים ומיגו במקום עדים לא אמרינן ועדים לא מהני כה"ג כ"ש דהא לא אהני.
האומר לחבירו מנה אתה חייב לי והוא אומר בחמשים ידענא ובחמשים לא ידענא חייב לשלם דהוי מחויב שבועה ואינו יכול לשבע ומשלם נר' דלא אמרינן באדם שיהא נאמן לומר לא היו דברים מעולם או טענה אחרת במיגו פרעתי בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים כי אינו חפץ לטעון אות' טענה שיהא ירא שמא יבואו ויכחישוהו וגם אינו נאמן לומר פרעתי בפני פלוני ופלוני ומתו דנראה כשקר והוא מעיז פניו לומר זה אבל לא שייך העזה לומר שהלכו למדינת הים כי ירא שמא יבואו וכמו כן גבי יתומים לא טענינן להו שמא פרע אביהם בפני עדים ומתו או הלכו להם למ"ה דמילתא דלא שכיחא לא טענינן ליה בשביל היתומים וכן משמע פרק חזקת הבתים [מ"ה ע"ב] דאמר' קסבר המפקיד לחבירו בעדים צריך לפורעו בעדים ואז לא שייך שום מגו והא דאמר' לעיל מחוייב שבועה ואינו יכול לשבע ומשלם היינו דווקא בשבועת דאורייתא וכן משמע פרק חזקת הבתים [ל"ד ע"א] גבי נסכא דר' אבא דקאמר התם דאיכא לדמויי דר' אבא לחד סהדא אתרתין שנין מפירי אבל לא אמר' לגבי ארעא כגון שהוא אומר הקרקע הזה לקחתיה ממך ואין לי עדי חזקה והאחר מביא עד אחד שהקרקע שלו וזה אינו יכול לשבע להכחיש העד דהוא מודה שהיתה שלו והוי מחוייב שבועה ואינו יכול לשבע והיינו לפי דאין מחוייב שבועה כ"א מדרבנן דאין נשבעים על הקרקעות ובמחוייב שבועה דרבנן ואינו יכול לשבע לא אמרינן דמשלם ובכל הדברים שאין נשבעים עליהן כגון קרקעות עבדים שטרות והיינו שבועה דאורייתא כגון שהודה במקצת או אם יש לו עד אחד אבל על אלו שבועה דרבנן נשבעים כדמשמע פ' הכותב [פ"ז ע"ב] גבי עד אחד מעיד שהוא פרוע ונפקא מינה גבי חשוד על השבועה ולגבי מחוייב שבועה ואינו יכול לשבע וגם לגבי מיפך שבועה אם הוא אינו רוצה לשבע יכול הוא לומר ישבע שכנגדו ויטול.
<h2>דף מו.</h2>
אדם התובע פקדון לחבירו והוא אומר ודאי יש לי אבל אתה חייב לי מצד אחר ואני מעכבו נאמן בשבועות היסת כי ההיא דרבה ב"ר שרשום [ב"ב ל"ג ע"א] דאמר מיגו דאי אמינא לך לקוחה היא בידי מהימנא כי אמינא מחוייב לי דמהימנא וכן נמי יש מיגו הכא שיכול לומר נאנסו או החזרתים לך ואם הם דברים העשוים להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחים הם בידי אינו נאמן וגם לא אמרינן מיגו כאן ודינם נפרש לקמן. אבל אם יש עדים שנתן לו הפקדון או עדים שראוהו ברשותו עתה אינו נאמן במיגו דנאנסו או החזרתים לך וצריך לשלם לו מה שחייב לו ודינו כשאר מלוה אבל אם טוען משכון הם בידי צריך לו לשבע שהיו במשכון בידו ואם אינו רוצה לשבע ואמר בודאי שהוא חייב לי מצד אחר אבל לא הלויתי לו על פקדונו נאמן במיגו אף על פי שאינו יכול לקיים דבריו הראשונים שאמר משכון הוא בידי מ"מ נאמן דהלכתא כרב יוסף בזוזי [שם ל"ב ע"ב] דמגו כזה אמרי' גבי להחזיק ממון בחזקתו ומאחר שהוחזק מהימן ממשכון הוא אבל בשטר לא אמרי' דין זה שאם טוען הוא חייב לי בשטר זה ואח"כ אמר לא הלויתי לו בשטר אבל הוא חייב לי מצד אחר אינו נאמן דאין זה מיגו מאחר שאין אנחנו יכולים לקיים דבריו הראשונים לא נוציא ממון מחזקתו במיגו זה עיקר הדין במיגו שיכול לומר טענה אחרת טובה הימנה אם רוצה לשקר וצריך להעמיק באותו מיגו ומה שאמר שהוא נאמן במיגו זה ובשבועה כי אם יהיה טוען אותה טענה היה בו שבועה דרבנן כי על כל דבר יש שבועה דרבנן כשהוא טוען טענת ברי אבל אם טוען טענת שמא כגון אתה חייב לי או יש לך משלי אין לו לשבע בשמא אם לא יעשה לו לפנים משורת הדין חוץ משותף ואשה בנכסי בעלה וכן בנכסי קרוב לקמן נפרש.
אדם התובע לחבירו פקדון והוא אמר חייב לי מצד אחר נאמן במיגו שיכול לומר החזרתיו לך או לקוחה היא בידי ויכול לטעון כדי דמיהן כגון [ב"ב ל"ו ע"א] הנהו עזי דאכלי חושלי וגבי [שם מ"ו ע"א] דרמאי דפומבדיתא דקאמר שפיר קא"ל ראה תניא ומאחר שלא ראה נאמן במיגו כמו שהוא אומר שהוא חייב לו מצד אחר ורשב"ם פירש לשם דאיירי באומן והטעם לפי דאי מיירי באחר היה יכול לטעון לקוחה היא בידי וגם היה נאמן במה שהיה שואלו במגו ומה שאמר ראה תניא תוכל לפרש אפי' באחר ומ"מ אם הוא מראה לו לא היה יכול לטעון לקוחה מאחר שכבר אמר כששאלו לא היו דברים מעולם אבל אם הפקיד בידו בעדים או שראוהו בביתו אז אינו נאמן במיגו דלקוחה היא בידי דהוי כמו דברים העשוים להשאיל ולהשכיר ואינו נאמן לומר לקוחה היא בידי ואפי' יש מיגו והחזרתיו לך או להד"מ דהא איתותב בפ' חזקת הבתים [שם] כ"פ רבינו הרב ר' חיים דמאחר (שהקפידו) [שהפקידו] בעדים הוי כמו דברים העשוים להשאיל ולהשכיר וכן נמי משמע הת' דפריך אי איכא עדים אמאי יש לו חזקה ונר' דמיירי דוקא כשראה הפקדון בביתו אבל לא ראה (אינו) נאמן במיגו דהחזרתיו לך אבל במיגו דלקוחה היא בידי לא מהני ור"מ פי' דאפילו הפקיד בעדים וראה יש מיגו דלקוחה היא בידי ומביא ראיה ממשכנת' דסורא [שם ל"ה ע"ב] אי כבישנא לשטר משכנתא וקבעינא ליה לימחויי ואם לא מיחה יכול לומר לקוחה היא בידי ואע"פ שבאו לידו בתורת משכנתא ויש לדחות דהתם לפי שמאחר שהיה יכול להוציאה בדיינין לאחר דמשלם שני משכנתא א"כ אמאי שתיק לכך יש לומר דיכול לומר לקוחה בידי אבל המפקיד חברו דיכול לעכבם ולהצניעם בידו אין חזקה ודמי לדברים דאין להם חזקה.
<h2>דף נא:</h2>
אסור לקבל פקדונות (אנשים) [מנשים] ועבדים ותינוקות לפי ששמא גנובים לבעליהן והתינוק לאב וכ"ש שאסור לקבל מתנה דיד בן כיד אביו מאחר שהוא סמוך על שולחנו כדאמר פ"ק דב"מ [י"ב ע"ב] אבל מהנשים אמרו רבותינו שמקבלים מהם דבר מועט כגון בפשוט אחד לצדקה או שנים וכן מן צידת אכלי הבית בשר ויין ואם קבל דבר גדול חייב לשלם בב"ד דשמא פקדון הוא בידה ואם אמרה הם לפלוני נאמנת במיגו שיכולה היא לתת לו אבל לא יתן לו בלא ידיעתו דשמא אומרת כך בשביל בעלה כדאמר [סנהדרין כ"ט ע"ב] אדם עשוי שלא להשביע בניו אבל אם מתה ולא אמרה שום דבר יתנם לבעל ואם אמרה בשעת מיתה או תוך חוליה הם של פלוני אינה נאמנת מאחר שאין כאן מיגו שאינה יכולה לתתם לו בחוליה ואמנם אם היא נאמנת וניכרת בדברים שלה שהמעות לפלוני שאמרה הם הנפקד יעשה פירוש לפירוש ויתנם לאותו פלוני ואם היא אינו נאמנת לו יתנם לבעל אחרי שאין להאמינה במיגו וכן אם הפקידה אותה ביד בעלה ואמרה של פלוני הם אינה נאמנת מאחר שהוא יכול לעכבם ולומר שהם משלו ואם הוא מאמינה יתנם לאותו האיש.
<h2>דף נב.</h2>
אדם שקבל פקדון מן הקטן לא יחזיר לאביו כי שמא מציאה או רוח בא לידו והפקידו ואפי' לו לא יחזיר כי חייב לעשות השבה גמורה אחרי שבא לידו כדא' (פ"ק) [פ"ב] דב"מ [כ"ה ע"ב] לא יטול ואם נטל לא יחזיר אף למקום שנטל ואע"פ שנתן לו הקטן מעות במתנה לא קנאם דידו כיד אביו קטן ואשה אין מקבלים מהם דבר גדול שמא גנבו אבל דבר קטן מקבלים וכל מי שגנב לחבירו הן איש הן אשה הן קטן הן גדול ומכר או נתן לחברו לא עשה ולא כלום דקיי"ל כאביי דאמר [שם כ"א ע"ב] ייאוש שלא מדעת לא הוי ייאוש וההיא דגנב וגזלן מוקי לה [שם כ"ב ע"א] בלסטים מזויין ומתנתו לא הוי מתנה.
<h2>דף סב:</h2>
[על הגליון] לא עביד שודא אלא מי שהוא גדול ומומחה לרבים ונתמנה דיין כי ההיא דפ' מי שהי' נשוי [צ"ד ע"ב] כרב ששת ורב נחמן ורב נחמן דיין ומומחה לרבים והלכתה כוותי' בדיני ועוד דלא עבדינן שודא אלא היכא דאתמר בהדיאה בגמר' והיכא דלא אתמר המע"ה ה"ג.
<h2>דף ע.</h2>
וכן נמי לא אמרינן מיגו במקום עד אחד דאין לומר שיהא נאמן במגו דאי בעי טעין נאנסו או דבר אחר היכא שיש עד אחד שמכחיש אותו מיגו אף על פי שאם היה טוען אותו טענה הוה מהימן מ"מ לא מהימן במיגו היכא דיש העזה גדולה כמו דלא אמרינן במודה מקצת שיהא נאמן [במיגו] דכופר הכל וכן נמי משמע גבי רבה בר שרשום פ' חזקת הבתים [ל"ג ע"א] דקאמר לקוחה היא בידי לא מצי אמר דהא נפיק עליה קלא דיתמא היא ולא היה מעיז על כך וכן נמי משמע גבי נסכא דר' אבא [ל"ד ע"א] דאין נאמן למימר דדי חטפי במגו שיכול לומר לא חטפתי לך ואז היה נשבע להכחיש העד משום דלא היה מעיז על כך אע"ג דקאמר פר' המוכר את הבית [ע' ע"א] דנאמן לומר פרעתי במגו דנאנסו אף הפקיד לו בשטר מיהו היכא שהוא (מעיד) [מעיז] בדבריו אם הוא משקר כמו כן יש לנו לומר במיגו שיכול להעיז כגון הני חושלי [ב"ב ל"ו ע"א] דקאמר יכול לטעון עד כדי דמיהן במיגו דיכול לומר לקוחים הם בידי ואעפ"י שהוא העזה מאחר כמו כן בדבריו היה העזה אם היה משקר כגון לפי שהיה טוען שאכלו עד כדי דמיהן ("וטעמים גדולים וסברות גדולות יש לשא ולתן בדברים להבין ולפי ראות עיניהם יש לצדק הדין ויעשו שלא יהיה הדין מרומה ועל זה נאמר [ב"ב מ"א ע"א] כגון זה פתח פיך לאלם").
<h2>דף קמד.</h2>
אדם שיש לו מעות בפקדון ואינו רוצה לפורעם וביטל אותו מן הריוח אינו חייב לשלם לו את הביטול דהוי כמו גרמא בנזקין אבל (עם) [אם] עשה סחורה בהם והרויח בהם חייב לשלם לו את הריוח וכן איתא בירושלמי [ב"מ פ"ה ה"ג] המבטל כיס חבירו אין לו עליו אלא תרעומת ואם יש עדים שעשה סחורה בהם חייב לשלם את הריוח וכמו כן חייב אם אינו רוצה לשבע שלא הרויח בהם ודוקא כשהוא תובע לו מעותיו והוא מעכבם ובטלם אבל אדם שהניח מעות אצל חברו והלך הוא למדינת הים אינו חייב לשלם לו את הריוח דהוי כמו [ב"ק כ' ע"א] זה נהנה וזה אינו חסר דפטור וכן אמר רב נחמן בפרק איזהו נשך [ס"ד ע"ב] אפילו כשיבטל לו מעותיו נר' שיש לו לתת שכר טורחו מאחר שזה שואל מעותיו וכן משמע נמי [ב"ב קמ"ד ע"א] גבי רב ספרא דעביד עסקא בזוזי ומסיק לא שבק (גרמיה) [גירסיה] וטרח לאחריני הא לאו הכי יש לו לשלם שכר טרחו אבל אם באו לידו מעות חבירו וחבירו אינו יודע שבאו לידו נר' דיכול להרויח מהם ובלבד שלא יקבל עליו כל האחריות ויהיה לוה אותם עבורו וכן נמי אמרי' גבי מעות של צדקה [ערכין ו' ע"א] עד שלא באו ליד גבאי מותר לשנותן ומותר להלוותן וכמו כן יכול ללוות אילו המעות אבל אין יכול לקבלם לחצי שכר בלא רשותו דא"כ יהיה אותו האיש קרוב לשכר ורחוק להפסד מאחר שכל אחריות המעות על זה כי דין כל מחצית שכר הוי פלגא מלוה ופלגא פקדון וזה אינו יכול לעשות בלא רשותו.
<h2>דף קעג:</h2>
המלוה את חבירו ע"י ערב ולא אמר ממי שארצה אפרע תובע מן הלוה תחלה וכופין הלוה בב"ד ואם אינו יכול לכופו דלא ציית דינא הוא נכנס בביתו של ערב ואם התנה ממי שארצה אפרע ואין ללוה נכסים דהיינו קרקעות נפרע מן הערב תחלה ויתבע ממי שירצה מן הלוה או מן הערב ואם יש נכסים ללוה אע"פ שהתנה נפרע מן הלוה תחלה כיון (דאין) [דיש] לו קרקע וקבלן היינו כשא"ל תן לו ואני אתן לך בין יש לו נכסים ללוה בין אין לו נכסים דהיינו קרקעות יפרע מן הערב תחלה והנושא והנותן ביד יפרע מן הערב ולא מן הלוה דאין לו למלוה על הלוה כלום ואם אין לו להפרע ממנו חוזר ונפרע מן הלוה מדר' נתן [כתובות י"ט ע"א] וכולהו ערבים בעו קניין בר מערב קבלן בשעת מתן מעות וקבלן היינו תן לו ואני אתן לך א"נ בלשון לע"ז דונ"א לי' או טדו"רי ואני קבלן כמו שאפרש וקניין בכליו של קונה דהלכתא כרב [ב"מ מ"ז ע"א] וכגון דנקיט ג' על ג' דחשוב כלי (כל זה נעתק מכתיבת ר"ח) ור' מוסיף שאם שהיה כתוב בשטר אני פלוני בר פלוני קבלן אע"פ שלא פי' ואני אתן לך מ"מ הוי ערב קבלן דודאי בשעת הלואה אמר תן לו ואני אתן לך וקרא אותו קבלן בשטר וכן משמע שאם אמר בשעת הלואה ואני ערב קבלן דלא מהני אם לא אמר אני אתן לך והא דאמר המלוה חברו ע"י ערב לא יפרע מן הערב זו היא אפי' אין קרקעות ללוה לפי דשמא יפייסנו במטלטלים ואם רחוק משם יש לו ללך לשם ולפייסו ואם א"ל ע"מ שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב אם אין נכסים ללוה ואם יש ללוה נכסים יפרע מן הלוה תחלה ולא נטרח את הערב כיון דאיגלי דיכול לפרע מן הלוה אבל קבלן אפי' יש נכסים ללוה כו' כדפ"ל.
[על הגליון] ראובן שנתערב לשמעון עבור לוי אין יכול ראובן לדחוק את שמעון שיתבע אותו ודבר (פרוע) [פשוט] הוא כי לא מצינו שהנתבע דוחק התובע שיתבע ת' מהר"ם.
